באמצע או בסוף המילה נהגה צמד האותיות ch בשתי דרכים עיקריות:

האחת מזכירה מעט את הח’ העברית, כמו במילים Dach, doch, auch.

השנייה נשמעת כמעין ש’ רפה, כמו במילים ich, Pech, reich, riechen.

* * *

לשמחתנו, ניתן לגזור מן הדוגמאות לעיל כלל פשוט:

לפני התנועות a, o, u נהגה את ch בדומה לח’ העברית.

לפני התנועות i, e (כולל ei, ie) נהגה את ch כש’ רפה.

* * *

ומה בנוגע ל-ch בתחילת מילה?

מדובר במקרים בודדים אך גם פה שולט הסדר:

אחרי התנועות a, o, u נהגה על פי רוב את ch בדומה לק’ העברית, כמו במילים Chor, Charakter.

אחרי התנועות i, e נהגה את ch כש’ רפה, כמו במילים Chemie, China.