כשהעבר רודף אותנו (חלק רביעי)

לא פעם קורה שתלמידים משתמשים בצורות העבר war או hatte ביחד עם ה-Partizip II של הפועל כדי לבנות משפט בעבר.

למשל,

אכלתי ארוחת בוקר – Ich hatte gefrühstückt

נסעתי לברלין – Ich war nach Berlin gefahren

* * *

והאמת היא שמשפטים מהסוג הזה אינם בהכרח טעות, לפחות לא בהקשרים מסוימים.

אבל רק בהקשרים מסוימים, שהרי למדנו שכדי לבנות משפטים בסיסיים בעבר, עלינו להשתמש בנוסחאות

הבאות:

 haben + Partizip II

או

sein + Partizip II

ולא בנוסחאות

hatten + Partizip II

או

waren + Partizip II

למשל,

אכלתי ארוחת בוקר – Ich habe gefrühstückt

נסעתי לברלין – Ich bin nach Berlin gefahren

* * *

מתי בכל זאת נשתמש בנוסחאות hatten + Partizip II ו-waren + Partizip II?

כאשר נרצה לציין מאורע שהתרחש לפני מאורע עוקב שאף הוא התרחש בעבר.

במילים אחרות, כדי ליצור שתי "שכבות" של עבר.

קוראים למקרה הדקדוקי הזה Plusquamperfekt.

שם לא נעים לכל הדעות.

לשמחתנו, חשיבותו בדיבור היום-יומי פחותה, אם כי ניתן עוד להיתקל בו פה ושם אצל המדקדקים.

לטעמי מומלץ להכיר אותו קודם כל למקרה שנתקל בו בעיתונות או בספרות או אפילו בשעת שיחה.

ואולי בהמשך "נעז" אפילו לעשות בו מדי פעם שימוש.

* * *

בחזרה לשתי הדוגמאות הראשונות:

המשפטים,

Ich hatte gefrühstückt

או

Ich war nach Berlin gefahren

יהיו תקניים אם באותה הנשימה נציין מאורע נוסף שהתרחש אחריהם בעבר.

למשל,

אכלתי ארוחת בוקר לפני שהלכתי לעבודה –

Ich hatte gefrühstückt, bevor ich zur Arbeit gegangen bin

נסעתי לברלין לפני שטסתי לישראל –

Ich war nach Berlin gefahren, bevor ich nach Israel geflogen bin

* * *

כלומר, קודם אכלתי ארוחת בוקר או נסעתי לברלין (שכבת עבר מוקדמת יותר) ולאחר מכן הלכתי לעבודה או טסתי לישראל (שכבת עבר מאוחרת יותר).