(חלק שלישי בסדרה)

בפוסט הראשון בסדרה דיברנו על ה-Nominativ. אמרנו שפירושו בעברית הוא “ה-“, כלומר הנושא המשפט. בפוסט השני בסדרה דיברנו על ה-Akkusativ. אמרנו שפירושו בעברית הוא “את ה-“, כלומר המושא הישיר במשפט, ובחנו את מופעיו בשפה.

* * *

הפוסט הנוכחי יעסוק מטבע הדברים ב-Dativ, שהוא לא אחר מאשר המושא העקיף במשפט, כלומר “ל-“. המזל שלנו, דוברי העברית הוא שאנחנו מציינים את המושא העקיף במשפט וקל לנו לזהותו בגרמנית מפני שפעלים שימושיים רבים שדורשים השלמה של Dativ בגרמנית דורשים השלמה של מושא עקיף בעברית: “לתת”, “להאמין”, “להביא”, “לענות”, “להודות”, “לספר”, “לעזור”, “להגיד”, לשלוח”, “להעביר”, “לאחל”, “להראות”, “להסביר”, “להקשיב”, “לקרות” ועוד.

* * *

כל הפעלים לעיל דורשים השלמה של מושא עקיף, כלומר איזה מישהו או מישהי ש-להם “נותנים”, “מאמינים”, “מביאים”, “עונים” וכן הלאה. ה-Dativ הוא כמעט תמיד יצור חי ולא אובייקט או תופעה. כדאי לזכור זאת כדי להקל עלינו את השימוש בו. כך למשל, נוכל לזהותו באמצעות השאלה “למי?” ביחס לפועל. לדוגמה: “למי אתה עוזר” – “ל-מורה”. המסקנה: המורה היא ה-Dativ או המושא העקיף במשפט.

* * *

כאן זה הזמן לציין שכמות הפעלים שדורשת השלמה של Dativ או מושא עקיף היא מוגבלת (לא ספרתי, אבל בוודאי לא יותר משבעים). רובנו נוכל להסתפק בעשרים עד שלושים פעלים מבלי שנרגיש שנגרע איזה דבר מעולמנו הפנימי או יכולתנו לתקשר עם הסביבה.

* * *

כיצד מתבטא ה-Dativ בשפה?

בעברית, אני עוזר ל-אח שלי, מסביר (משהו) ל-לילד שלי, מאמין ל-אמא שלי, ומקשיב ל-הורים שלי. במילים אחרות, ה-“ל” לא משתנה לפי שם העצם שמופיע אחריו (זכר, ילד, אמא או הורים).

בגרמנית, לעומת זאת, ה-Dativ כן משתנה וצריך לזכור שיש לנו כמה סוגים של “ל-” שנקבעים לפי שם העצם שמופיע מיד אחרי תווית היידוע (Artikel).

הבה נסתכל איך זה קורה בכל המקרים שלמדנו (Nominativ, Akkusativ, Dativ).

* * *

בזכר:

זה ה-מורֶה – Das ist der Lehrer

אני רואה את ה-מורֶה – Ich sehe den Lehrer

אני עוזר ל-מורֶה – Ich helfe dem Lehrer

* * *

בסתמי:

זה ה-הילד – Das ist das Kind

אני רואה את ה-ילד – Ich sehe das Kind

אני עוזר ל-ילד – Ich helfe dem Kind

* * *

בנקבה:

זו ה-מורָה – Das ist die Lehrerin

אני רואה את ה-מורָה – Ich sehe die Lehrerin

אני עוזר ל-מורָה – Ich helfe der Lehrerin

* * *

ברבים:

אלה ה-אנשים – Das sind die Leute

אני רואה את ה-האנשים – Ich sehe die Leute

אני עוזר ל-אנשים – Ich helfe den Leuten

* * *

מהדוגמאות לעיל, ניתן לגזור את הכלל הבא:

בזכר, ה-Dativ הוא dem.

בסתמי, ה-Dativ הוא גם dem.

בנקבה, ה-Dativ הוא der.

וברבים, ה-Dativ הוא den + n.

* * *

כן, טרגדיה קטנה… פתאום הנקבה הופכת ל-der והרבים ל-den. אבל במבט שני, נראה שההקשר כל כך אחר, כל כך רחוק מה-der, die, das של ה-Nominativ, שהסיכוי שנתבלבל פה אפסי.

 * * *

הבה נתרגל:

איך נגיד בגרמנית “למוכר” אם “מוכר” הוא der Verkäufer?

התשובה: dem Verkäufer.

איך נגיד בגרמנית “לנערה” אם “נערה” היא das Mädchen?

התשובה: dem Mädchen.

איך נגיד בגרמנית “למוכרת” אם “מוכרת” היא die Verkäuferin?

התשובה: der Verkäuferin.

איך נגיד בגרמנית “לילדים” אם “ילדים” הם die Kinder?

התשובה: den Kindern.

* * *

כמו כן, כדאי לזכור שהתווית הלא מיודעת (ein) משתנה ל-einem בזכר וסתמי ול-einer בנקבה (שימו לב שהיא תואמת את כל אחת מהתוויות המיודעות (dem, dem, der).

* * *

עוד מספר הערות:

1. אם צורת הרבים כבר מסתיימת ב-n או en, שם העצם לא יקבל n נוספת. למשל, die Eltern (ההורים) יהפוך ל-den Eltern (להורים).

2. אם צורת הרבים מסתיימת ב-s, גם לא נוסיף n לשם העצם. לדוגמה: die Taxis – den Taxis או die Autos – den Autos.

* * *

תם ולא נשלם.

המשך יבוא…