כתלמידי ותלמידות גרמנית, עולות לנו שאלות רבות באשר לאופייה של השפה. כמורה לגרמנית, אני משתדל לענות לתלמידיי ותלמידותיי ולא פעם גם לעצמי כפי יכולתי וככל שהבנתי משגת. אבל לפעמים, לפחות בכל הנוגע לשפה, אין תשובה מניחה את הדעת לשאלה העמוקה שבלקסיקון השאלות – “למה?”. במקרים מעין אלה, לא נותר לנו אלא לקבל על עצמנו את עול אי-הידיעה ולהסכין עם תכתיבי השפה – כל שפה – שהם לעתים קרובות נטולי היגיון ועם זאת נאים וחינניים כשלעצמם.

* * *

לפיכך, אני יכול רק להזמין אתכם לבוא גם אל השפה בלב פתוח ונפש חפצה. זו אולי ההמלצה החמה ביותר בארסנל ההמלצות שלי – לשמור על סקרנות, פתיחות וחדוות למידה. במקום להתכעס, נחייך ונאמר לעצמנו: “אם ככה זה, אז ככה נלמד!”. נשים לעצמנו למטרה להתרגל אט-אט לצורה דקדוקית או למילה שנראות לנו יוצאות דופן להרגיז או לכאלה שמעוררות בנו התנגדות ודחייה. ננסה להתיידד איתן גם על ידי חזרות קצרות, של דקות ספורות ובמרווחי זמן קצובים, עד שכבר לא ייראו מאיימות כל כך.

תנסו, זה עובד.

* * *

כך או כך, מעניין לשים לב שכל תרבות מצאה לנכון להתמודד בדרך אמנותית משלה עם המבוי הסתום המופיע לא פעם בסוף איזה “למה” – ולא אחת בחריזה משעשעת. העברית שואלת “למה כובע עף לגובה?”

הגרמנית שואלת Warum ist die Banane krumm? (מדוע הבננה עקומה?).

* * *

היידיש, דרך אגב, עשתה (כדרכה בקודש) משמש של עברית וגרמנית בביטוי התוכחה “קלוֹץ קאשעס”, המופנה אל אדם המקשה קושיות שווא.

המילה Klotz, פירושה בגרמנית “בול עץ”.

המילה “קאשעס”, פירושה “קושיות”.*

קושיות של בול עץ, אם כן.

* (ביידיש מתחלפת האות ת’ באות ס’, כמו בדוגמאות הידועות, “שבת” – “שבעס” ו”תכלית” – “תכלס”.